מאיה חזרה הביתה עם ספר מספריית ביה״ס של בת הים הקטנה.
נחשו מה המשפט האחרון בסיפור?
כולנו גדלנו על סיפורי האגדה של חיים מאושרים לנצח נצחים. גם הילדים שלנו.
האשלייה הגדולה של הילדים שמעצבת את תפיסותיהם לגבי אהבה מתנפצת להם בחיים.
במציאות, יותר מ50% מהנישואים מסתיימים בגירושים.
עבורנו, ובמיוחד עבור הילדים, גירושים היא טלטלה משמעותית שמשנה לחלוטין את חייהם,
הופכת אותם על פיהם ומערערת על הרבה עובדות שהיו עד עכשיו מאוד בטוחות.
אחת העובדות המהותיות שהילדים מתמודדים עם הפרכתה
היא הרעיון שאהבה יכולה להיגמר.
עובדה. אמא ואבא כבר לא אוהבים אחד את השני.
הם לא באמת חיו באושר ועושר. האושר נגמר, האהבה נגמרה.
מה שרוב הילדים בבסיס לא מבינים,
היא ההפרדה שבין אהבה רומנטית לאהבה הורית,
וזה מה שגורם להם לתהות:
אם אבא ואמא הפסיקו לאהוב אחד את השני,
האם הם יפסיקו לאהוב גם אותי?
ולכן, ילד צריך לשמוע את המילים:
אני אוהב אותך תמיד, עכשיו ולנצח.
במצבים מסויימים, כשאין יותר אהבה בין ההורים,
זה בסדר להגיד לילד שהרגשות כלפי ההורה השני השתנו.
המסר המקביל הקריטי לתחושת הבטחון של הילד
הוא שהאהבה שלנו אליו לעולם לא תיגמר.
האבחנה הזו שבין אהבה רומנטית לאהבה הורית
משפיעה גם על עיצוב תפיסות ויכולתו להתאהב בעתיד.
בניגוד למה שהרבה חושבים, ההבנה שהייתה אהבה רומנטית שנגמרה,
לא גורמת לילד לאבד אמון באהבה.
נהפוך הוא.
בתיווך נכון ובעיבוד רגשי תומך, מותאם גיל כמובן, הילד מקבל מסרים של:
אבא ואמא חלקו אהבה נהדרת, אהבה שהולידה משפחה אוהבת.
אבל, לפעמים כשלא טוב לנו יותר, אנחנו יכולים לבחור לשנות.
אהבה יכולה להשתנות, יש אהבות שנגמרות ויש כאלו שנמשכות לנצח,
כמו האהבה שלנו אליך, הילד שלנו.
היום כבר לא חייבים לחיות באושר ועושר בזוגיות עד עצם היום האחרון של חיינו
אבל אהבה של הורה לילדו אינה תלויה בדבר ולעולם לא תדעך.
את זה לא תקראו בבת הים הקטנה.
זה סיפור החיים שצריך לספר לילדינו.