פינוק אחרי גירושים. לא מה שחשבתם.
אוקיי, התגרשתם, אתם אולי מרגישים אשמים, בעיקר כלפיי הילדים.
על פירוק המשפחה, על ״הרס״ המשפחה, על ההשפעה העתידית של הגירושים על הילדים...
אומרים לעצמכם שזה לא מגיע לילדים, מנסים לעשות הכל כדי להקל עליהם ואז... מתחילים קצת לרכך את הגבולות, הכללים והמשמעת שהיתה נהוגה עד כה.
משחררים שעות שינה, קונים להם המון מתנות, אומרים כן ללא הבחנה, מרשים יותר ממתקים...
אני כאן להאיר זרקור ולהבהיר איך ״זריקת״ הגבולות הזו ופינוק ״יתר״ משפיעים על הילדים.
רמז: לא מה שחשבתם.
בואו נתחיל בשני מסרים שאני תמיד חוזרת עליהם, להדגשה:
גירושים לא גורמים בהכרח ותמיד נזק בלתי הפיך לילדים.
הסתגלות הילד תלויה במידה רבה בהסתגלות ההורים לשינוי ובאיכות הקשר ביניהם לצד הקשר מול הילד.
משזה נאמר, נמשיך.
ילדים הם יצורים מתוקים... וחכמים.
כשהם קולטים פיפס של חולשה אצל ההורים, תסמכו עליהם שהם ידעו להשתמש בה כדי להשיג את מטרותיהם.
הענין הוא,
שצרכי הילדים כפי שהילדים תופסים אותם
וצרכי הילדים כפי שההורים אמורים לתפוס אותם-
שונים זה מזה.
כשהורה טועה במחשבתו ומניח שהמענה על צרכי הילד כפי שהילד היה רוצה זה מה שישמור עליו שמח, סתגלן ובריא נפשית-
נוצרת מציאות שחוטאת לתפקיד ההורי המקורי שהוא להגן על הילדים.
ולא, לא להגן עליהם מפני הגירושים כי כבר הבהרנו שלא הגירושים הם הבעיה.
כשהורים מתחילים להיכנע, לערער גבולות, לוותר יותר מידי על דברים שהיו חשובים להם קודם, להיענות לכל דרישה ובקשה של הילדים, לפצות את הילד ביתר פינוק/מתנות/הכל חופשי, להילחם בהורה השני על תשומת לב של הילד או זמן רק לשם הזמן (בניגוד לזמן איכות) או על כל דבר אחר שמשליך ישירות על רווחתו של הילד-
זה המקום בו נוצרת סתירה בין המצב שנוצר לבין התפקיד ההורי ובין המענה על צרכי הילד כפי שהוא *באמת* צריך.
ילדים צריכים להרגיש שרואים אותם, שומעים אותם, מכבדים אותם.
ילדים צריכים ל*הרגיש* שאוהבים אותם.
ילדים צריכים להרגיש שהם משמעותיים ושייכים.
ילדים צריכים להרגיש בטחון.
כל אלו... לא יגיעו מפיצוי יתר.
אלו... לא יעזרו להסתגלותו של הילד, לאושרו או לשינוי המצב הקיים.
במקום לאפשר לילדים החכמים שלנו
לחפש אחר מילוי צרכים כפי שהם תופסים אותם (זמן מסך, אוכל לא בריא, בחירה חופשית ללא גבולות וכד׳),
ההורים צריכים לזכור את תפקידם ההורי ואת הצרכים החשובים באמת עבור הילדים.
הדרך לסייע לילדים להרגיש יציבות ובטחון בתקופה כה סוערת ומטלטלת רגשית
היא דווקא הפוך ממה שהם היו רוצים וזה דרך גבולות ברורים, עקביים ויציבים.
אבל זו הסיבה שהם ילדים ואנחנו ההורים.
זה התפקיד שלנו לדעת מה הילד באמת צריך.
ילדים משתוקקים לסדר, יציבות, נוכחות הורית מורגשת, גבולות ועקביות-
הם פשוט לא יודעים להגדיר את זה בפני עצמם.
ככל שתהיה יותר שגרה, יציבות, עקביות, סדר יום, כללים ברורים-
כך הילדים ירגישו פחות חרדה, חששות וחוסר ודאות ויותר בטחון ורוגע.
חשוב לשמור על יציבות ככל הניתן ולהיות עקביים, כל הורה בביתו.
כשמשפחה עוברת שינוי, צריך להכיר ברגשות הקשים שהילד חווה ולהתייחס אליהם.
תחושות של עצב עמוק, כעס, חרדה, בלבול, חוסר ודאות- כל אלו לא יעלמו ללא התערבות.
התערבות מקצועית או לכל הפחות- התערבות הורית ממוקדת לקידום הסתגלות ורווחת הילד.
הורים.... תדברו עם הילדים שלכם!
אין פרידה משפחתית שעוברת ללא שום רגשות קשים ופגיעה, זה נורמלי וטבעי.
אבל יש להפריד בין הרגשות הללו לאופן שבו הילדים מתרגמים אותם להתנהגות
וביסוס של שיח רגשי וקרוב מול הילדים יכול לעזור כבר בשלב מאוד ראשוני.
אז מה הפתרון?
תשקיעו בעצמכם, כדי שאתם תוכלו להיות שם עבור הילדים שלכם.
תחזקו ותרפאו את עצמכם בתקופה הלא יציבה, חדשה ומאתגרת הזו שלכם.
תקדישו משאבים, גם אם זה אומר זמן, כסף ואנרגיה, כדי לבנות מערכת יחסים משתפת ומתקשרת ביניכם ההורים לטובת הילדים.
תבססו קשר קרוב, רגשי ופתוח עם הילדים עצמם. גם אם לפעמים זה מרגיש חד צדדי, אל תתייאשו.
בזמן פרידה וגירושים ילדים נוטים לבדוק גבולות, להבין מה השתנה ומה נשאר כמו שהיה,
לראות איפה הם בקונסטלציה המשפחתית החדשה
ולכן, שיתוף הפעולה ההורי והקשר ביניכם הוא משנה המשחק שאתם מחפשים.
זה מה שיעשה שינוי חיובי ויפחית מתחים, חרדות, כעסים בעיות רגשיות והקצנה התנהגותית אצל הילדים.
המתנות, הפינוק, הריצוי והויתור- הם לא הפתרון.
אושר ובטחון עצמי לא קונים בכסף.
לרשותכם תמיד,
אלינור