החלטתם להיפרד? סיפרתם כבר לילדים?
או שאולי אתם עדיין מחכים לרגע הנכון…
מכירים את הרגע הזה? זה שלא מגיע אף פעם.
אולי אתם מחכים עד שאחד מכם יעזוב את הבית.
ואולי אחד מכם כבר עזב אבל אתם “רק” פרודים, אז נדמה שאין מה לספר עדיין.
יש מנעד רחב של מצבי ביניים- תקופה מעורפלת, לא ברורה, מלאה שאלות:
מי הולך? מתי? מה יקרה לילדים?
אבל דבר אחד ברור מעל לכל ספק:
אם אתם בטוחים בהחלטה שלכם להיפרד ולהתגרש-
בטוחים במאה אחוז, בלב שלם וללא ספק-
עכשיו זה הזמן לספר לילדים.
למה דווקא עכשיו?
נכון, אין באמת “זמן טוב לשבור לילד את הלב״ כמו שאמרה לי אמא שהדרכתי אבל יש זמן פחות רע, זמן שמאפשר להם להסתגל יותר בקלות ולהתמודד על השינוי.
והזמן הזה הוא אחרי קבלת ההחלטה ורגע לפני שהולך לחול שינוי נראה לעין עבור הילדים.
והזמן הזה הוא לא אימפולסיבי ובלהט הרגע ובטח לא כשאתם חשים כעס כלפי בן/בת הזוג אלא הזמן שמגיע אחרי שתכננתם:
מה תגידו.
איך תספרו.
מתי יהיה הרגע הנכון בשבוע.
ומה הולך להשתנות.
אבל כן, מהרגע שאתם בטוחים בהחלטה- אל תחכו עוד חודשים והתחילו לקדם את השינוי שקורה במשפחה שיאפשר גם לכם להתחיל את ההסתגלות עוד לפני שמספרים לילדים.
תתחילו לפעול לכיוון של הפרדת בתים, קבועה או זמנית,
כזו שתאפשר לכם לא לסחוב את הסוד שלכם להרבה זמן
ולא לחיות באותו בית, בסביבה קרה, עם מתחים ואולי עוינות.
כל יום כזה- הוא עוול לכם ולילדים.
סביר להניח שהילדים כבר יודעים שמשהו קורה
ילדים מרגישים.
יש להם אנטנות רגשיות חדות יותר משלנו.
הם קולטים כל מבט, כל טון, כל שתיקה.
הם קולטים שמשהו השתנה ואין להם מילים להסביר מה קורה.
גם אם לא נאמרה מילה, הם יודעים שמשהו קורה.
וכשלא מדברים איתם על זה- הם משלימים את החסר בעצמם.
והדמיון שלהם… עובד שעות נוספות.
כשאין ודאות, הם ממציאים מציאות
ולפעמים המציאות הזו הרבה יותר מפחידה מזו האמיתית.
האמת פחות כואבת מהסתרה
הרבה הורים חושבים שעדיף “לחכות קצת” כדי לגונן על הילדים.
אבל ההפך הוא הנכון:
ההסתרה לא מגנה- היא מערערת.
כשהילדים לא מבינים מה קורה,
הם חווים חרדה, מתח וחוסר ביטחון.
הלא נודע תמיד קשה יותר מהנודע.
עדיף להתמודד מוקדם- ובשליטה,
מאשר מאוחר- ובאובדן שליטה.
אין דרך לעבור את זה בלי כאב.
אבל יש דרך לעבור את זה עם מינימום נזק ועם מקסימום אמון וביטחון.
המהדרין מדברים על זמן לספר לילדים שמתגרשים כטווח של בין כמה ימים לשבועיים
מהרגע שמספרים לילדים עד ההפרדה של הבתים-
תלוי בקשר ביניכם, ביחסים, בגילאי הילדים, בשינויים בהם חווים.
אבל מה שחשוב זה מרגע קבלת ההחלטה-
להתחיל לפעול לכיוון ולא לחשוב שככל שיעבור זמן
כך יהיה קל יותר, להיפך.
ואם נקלעתם למחלוקת לגבי מי עובר מהבית או שמחכים להכרעה משפטית או כל עניין אחר שמונע מעבר של מי מכם לבית אחר-
תזכרו שיש לזה מחיר.
גם כלפיכם אבל בהחלט כלפי הילדים.
המחיר של לחיות בחוסר ודאות, במתח, באדישות, אולי בכעסים.
כי זוכרים? לא נספר לפני שיש שינוי נראה לעין (נכון במיוחד לילדים צעירים) אבל מצד שני- אין התקדמות לכיוון שינוי שכזה אז נוצר מעגל.
וכמו שאני אומרת להורים- אין קסם שיאפשר לכם גם לגור יחד באותו בית, בקונפליקט גבוה, בניכור ביניכם, במתח ובכעס וגם לבקש שהילדים יהיו רגועים ושמחים ולא ירגישו שמשהו קורה, עד שיימצא הפתרון להפרדת הבתים.
זה לא קסם, צריך לקבל החלטות, לפעמים קשות, כי השלם בסוף גדול מסך חלקיו וכל תנועה קדימה עדיפה על תקיעות.
אז לפני שמספרים לילדים,
כדאי לעגן את המציאות החדשה בשינוי קרוב נראה לעין
כמו מעבר של אחד ההורים או שינוי מגורים לצורת ״נסטינג״ (יכול להיות פתרון זמני כשאין פתרון מגורים אחר)-
אחרת הילדים נשארים בציפייה לבאות ובחשש מהלא נודע (״נו, אז היום זה יקרה? מחר? בבוקר? מתי תבוא המכה? מתי תיפול הפצצה?״)
ומה זה בכלל לספר להם ש״מתגרשים״ אם הכל נשאר בבית אותו הדבר…?
אם אתם מתלבטים איך לספר לילדים,
מתי ואיך לתאם ביניכם את השיחה בדיוק ספציפי שמותאם למשפחה שלכם ולנסיבות המיוחדות שלכם – אני כאן בשבילכם.