להיות המעודד/ת הכי גדול של האקס/ית

לפעמים אנחנו חושבים שרק על ידי הקטנה של מישהו אחר, נרגיש גדולים.

אני רואה את זה אצל זוגות בקונפליקט שמתקשים לפרגן אחד לשני.

אלו אותם זוגות שלא קיבלו את המזכר שאומר שאחת הדרכים לעזור לילדים שלנו היא להיות המעודדים הכי גדולים של הגרוש/ה.

אנחנו יודעים שבכל אחד מאיתנו יש 50% גנים מאמא ו-50% גנים מאבא.

אבל בכל אחד מאיתנו יש גם תפיסה עצמית שמורכבת מ-50% אמא ו-50% אבא.

עכשיו שהבהרנו את זה, בואו נסתכל על אמירות כגון:

״אתה מבולגן כמו אמא שלך״

״אבא קנה לך חולצה בצבע מזעזע. אני אקנה לך חדשה״.

״אל תקשיב לאמא שלך, היא לא מבינה כלום״

״אבא שלך בטח לא יגיע לטקס כי חוץ מעצמו לא אכפת לו מאף אחד״.

אמירות של הקטנה, זלזול, ביקורתיות וחוסר כבוד שמטרתם לפגוע בהורה השני, עוברת כמו חץ בליבו של הילד וברוב הפעמים- החץ נותר תקוע בליבו השבור. נראה את זה אח״כ בבגרות, במערכות היחסים שלו, בדימוי העצמי.

לא רק שאנחנו רומסים את ההורה השני בפני הילד, אנחנו רומסים 50% מתפיסת הילד את עצמו:

ככה אבא רואה גם אותי? ככה אמא חושבת שאני?

אנחנו מצליחים להבין כמה זה חמור?

יותר מכך, מצליחים להבין כמה זה חשוב?

כמה זה חשוב לעודד את ההורה השני? לתמוך בו? לעוף עליו?

תפרגנו מהלב.

קשה לכם? אתם פגועים? החיים שלכם נהרסו? ברור. זה מובן.

אבל כדי לגדל ילד שמח ובטוח חייבים להפריד בין הרגשות שלנו לאקס/ית לבין העובדה שעומד מולנו ההורה השני של הילד האהוב שלנו.

עדיין מתקשים לפרגן? לכל הפחות אל תלכלכו. אם אין לכם משהו טוב להגיד, אל תגידו כלום כרגע.

המילים שלנו שנזרקו כמו חץ לליבו של הילד לא חייבים בהכרח לשבור את ליבו. יש לנו את הבחירה והכוח לשמור על לב שלם, לחבר בין שני חלקיו, לתת לחץ- למילים- לייצג אהבה כמו של קופידון.

בחירת המילים שלנו היא קריטית להתפחות רגשית בריאה והסתגלות טובה של הילד לחיים של אחרי הגירושין, לתפיסה חיובית בטוחה של עצמו ולדימוי העצמי שלו.

מקווה שאת המזכר הזה לא תשכחו.

לכו לעודד את האקס/ית, תרוויחו ילד עם לב שלם.