יותר מעשור לרשתות החברתיות. איפה זה תופס אותנו ההורים?
"מעצמה נולדה עם חוקים משלה ששונים מאוד מהחיים האמיתיים". ככה הגדיר לפני כשנה נדב בורנשטיין בתוכניתו חי בלילה - נדב בורנשטיין, לציון עשור לרשתות החברתיות, אי אז בסוף דצמבר, 2019.
הרלוונטיות של המשפט הזה רק מתחזקת.
משפט פשוט לכאורה שהרגיש לי כה עוצמתי בעיקר משום שהדגיש בכך את קטנותו של האדם כנגדו.
אפשר לומר *שם* מה שרוצים, אמת או לא, זה לא באמת משנה. היד נטויה והלשון חופשייה. הסתה, פייק ניוז, איבוד קשרים אישיים וחדירה לפרטיות הם חלק מהסכנות שטמונות בו. מחיר שמשלמים.
מצד שני, ה*שם* זה בעצם כאן וזה כאן כדי להישאר.
חייבים לתת לזה מקום, ביטוי והגדרות. למען הסר ספק, אין כוונתי לעשות דה-לגיטימציה של הרשתות או האפליקציות אלא בעיקר קריאה להתעורר. לפתוח עיניים ולא לעצום אותם. אתם יודעים, לעצום עיניים לא יפוצץ את הבועה ובטח שלא ימחק אותה מכל פני האדמה. לעצום עיניים זה פשוטו כמשמעו, להתעלם. וזו בעיני סכנה גדולה יותר.
אם אי אפשר לנצח אותם- הצטרף אליהם והדרך הנכונה לעשות זאת היא בהדרכת הילדים, תיווך המבוגר וחינוך לשימוש והתנהלות נכונה, ביקורתית ובטוחה ברשת. הרשת אינה החיים האמיתיים אבל היא חלק מהם. וזו כבר עובדה.
דמיינו שיטוט בשוק. המוני דוכנים, סחורות מגוונות, רעש וצפיפות. העיניים מטיילות, עוברות בין מגוון דוכנים שאולי מציעים את אותו הדבר, אולי את אותה גברת בשינוי אדרת ואולי בכלל דברים שונים, המוכרים משווקים את מרכולתם ומנסים למשוך את תשומת ליבנו, אנחנו שומעים את הרעש מסביבנו ומסיטים מיד מבט לכיוון זה שצועק הכי חזק. חלקנו מנסים להצטנע ולהיעלם תחת ההמון שמא יכייסו אותנו.אנחנו בודקים איכות, משווים בין הצעות, מחפשים איפה נרוויח יותר במינימום השקעה. מנסים להתמקח מבלי לפגוע או להעליב את מי שמולנו. אנחנו מפתחים יכולת השוואה ביקורתית, בודקים מתחת לכל העגבניות היפות לכאורה אם יש ריקבון, מגלים חשדנות לעיתים ומפתחים רדאר לפופוליזם זול על חשבון תוכן איכותי. אנחנו לא רוצים להרגיש פראיירים ומגייסים את כל החושים שלנו כדי לצאת מורווחים עם סל מלא כל טוב.
זה בדיוק מה שצריך ללמד את הילדים שלנו.
לצאת מורווחים, לנצל לטובתנו את כל היופי שהעולם הדיגיטלי והמקושר מציע לנו ולצאת עם סל מלא כל טוב של קשרים חדשים, מיומנויות וכישורים שתואמים את העידן שלנו.
לפתח ביקורתיות, לקרוא מסרים סמויים מתחת לשורות, לזהות כוונות נסתרות, אולי שקריות, להקשיב לאינטואיציה שלנו.
לדעת שדברים אינם בהכרח כפי שהם נראים, בתוכן ובויזואליות ואף במי שפירסם אותם. לחקור לעומק כל פרופיל או בקשת חברות ולהיות צנועים, להצניע מידע לא רלוונטי שעלול לפגוע בנו.
להעביר מסרים באופן שלא משתמע לשתי פנים, לדעת שאין לנו טונציה, הבעות פנים ושפת גוף ושהכי קרוב לזה הם האימוג׳י. וכך גם לגבי מסרים שמופנים כלפינו.
וכמו שבשוק הכי כיף לטייל עם חברה, גם בעולם הוירטואלי שלנו, בכפר הגלובלי, צריך יד שמלווה אותנו, שאפשר להישען עליה ולהתייעץ איתה. בעולם הזה, אנחנו, ההורים, אנחנו הם היד המכוונת שלהם.
אז בעשור הבא עלינו לטובה מפסיקים לעצום עיניים ומפנימים שזה כאן כדי להישאר וגם אנחנו, ההורים, לטובת ילדינו, צריכים לפקוח עיניים, לכבד את המקום החדש שלהם בעולם שלנו, לזהות את החוזקות והחולשות של כל רשת ובעיקר, כהורים, כפי שאנו מצפים מהילדים, להתנהל נכון, ביקורתי ובטוח.
Comments