מפגש גישור.
מבקשים להתכנס להסכמות בנוגע להסדרי ההורות. ״איך אתם רואים את ההסדר ההורי ביניכם?״ אני שואלת.
האמא מיד: ״אני רוצה משמורת אם!
אני הכי דומיננטית, אני הכי משפיעה, אני עושה הכל,
אני יודעת הכל, אני זו שמנהלת את הבית
כשאתה מגיע כל יום ב-20:00 כשהם כבר במיטה,
אתה לא יודע כלום״.
האבא: ״אני לא מסכים, ברור שמשמורת משותפת.
אני דאגתי לפרנסה שלנו! בזכותי יש לך בית ואוכל! עכשיו הכל משתנה, גם אני אבא!״
אמא: ״איך תהיה אבא? לא היית עד היום.
אתה בכלל לא היית פה! איך תעשה את זה?
אתה מעולם לא הכנת סנדוויצ׳ים לבי״ס,
מתי בפעם האחרונה לקחת את הילדה לחוג?
אתה בכלל יודע באיזה חוג היא??״
אבא: ״להזכירך זו היתה חלוקת התפקידים בינינו,
אני עבדתי ואני פרנסתי, עכשיו המציאות השתנתה,
גם אני אבא שאוהב אותם כמו שאת אמא.
גם לי יש זכויות וגם לילד שלנו מגיע אבא, שווה בשווה.
אני אלמד לעשות סנדוויצ'ים, אני ממנכ״ל חברה,
אני יכול ללמוד מערכת חוגים״.
אמא: ״למה שנשנה דברים אם זה עבד טוב עד היום?
לא מספיק שאתה מפרק לנו את המשפחה,
הילדה גם צריכה לאכול אצלך סנדוויצ'ים לא טעימים?״
אבא: ״אני אסתדר, אני אבקש עזרה,
אני אשנה את שעות עבודתי, אני יכול ללמוד הכל״.
אחד הדברים שמשוחחים עליהם בחדר הגישור הוא איך הדברים יראו במתכונת המשפחתית החדשה.
מה יאפשר לדברים לקרות, איך אפשר לתמוך ברעיון/הצעה שתתממש, מה החששות שעולים ומה ניתן לעשות כדי להתגבר עליהם ולהגיע להסכמה, מה נשאר כפי שהיה, מה הולך להשתנות, וכן- כל אחד מההורים יצטרך ללמוד התנהלות חדשה במידה זו או אחרת.
ככה זה בגירושים ושינוי אופי המשפחה.
מה שחשוב כאן זה שמדובר בשיח שבו עולים דברים- ויש להתייחס אליהם, במשותף.
בהקשר למקרה שתואר כאן,
עולות חששות של האם לגבי יכולתו של האב לתפקד באופן יחידני,
חשש שהמשכו הטבעי היה להיות מדובר בין ההורים על כל רבדיו והיבטיו.
לא תמיד אנחנו יודעים מה אנחנו מבקשים או שאנחנו ניזונים מהטיות חברתיות וסביבתיות.
שכנה שלי עשתה ככה, אצל בן דוד שלי עשו ככה.
צריך לדבר על זה!
בניגוד לעבר, אז משמורת מלאה ניתנת לאם באופן כמעט אוטומטי, היום זו כבר ממש לא ברירת מחדל.
יתרה על כן, המילה ״משמורת״ שינתה פניה לטובה ל״אחריות הורית משותפת״
שמייצג מגמה של. מערכות המשפט והמשפחה לתמיכה במודל ההורות המשותפת.
הבסיס התפיסתי רואה בשני ההורים:
א. כבעלי אחריות משותפת לילדיהם (ללא תלות בחלוקת זמני השהייה)
ב. כחשובים ומשמעותיים באותה מידה להתפתחותו של הילד/ה.
מה שאני נוכחת לגלות יותר ויותר
זה שההמשגה והפרשנות של ״הורות משותפת״
לא בהכרח תואמת את המציאות החדשה של חיי ההורים אחרי פרידה או את האופן שבו הם רואים את ההורות המשותפת הזו פועלת הלכה למעשה.
כדי שתהיה הורות משותפת שעובדת לטובת הילד, תומכת בו ומקדמת את הסתגלותו לשינוי,
צריכים להקיים עבור שני ההורים התנאים הבאים:
לאפשר אצל כל אחד מגורי ילדים ראויים שישמשו עבורם כבית.
לגור קרוב למרכז חיי הילד.
ההורים צריכים להיות מסוגלים לתקשר ביניהם ולקבל החלטות משותפות.
לא מספיק לרצות להתנהל במודל של הורות משותפת,
צריך להבין לעומק את המשמעויות וההשלכות של הורות משותפת שיתופית על חיי הילד.
זה הרבה מעבר לחלוקת זמני השהייה או כמה זמן יש לכל הורה עם הילד.
צריך להבין את המקום החשוב של כל אחד מההורים בחיי הילד, עד כמה הנוכחות ההורית, פיזית או רגשית, תומכת בו ועד כמה זה מתאפשר נוכח שינוי הנסיבות והחיים.
פעמים רבות הורים לפני גירושים לא לוקחים בחשבון את כל המשתנים הללו
ומניחים שהדברים ימשיכו להתנהל כרגיל עבור הילד בעוד ההורים עצמם משנים את חייהם תחת הגדרת ״הורות משותפת״.
הם לא. נדרשות התאמות ונדרשים שינויים.
וגם ויתורים.
אל תפספסו את ההזדמנות הנפלאה הזו
לתת לילדיכם מתנה של נוכחות הורית מלאה בחייהם,
של שני הוריהם.
גם אחרי גירושים, משפחה נשארת משפחה, במתכונת שונה.
אם אתם מרגישים שאתם לא רוצים להתחיל הליך משפטי שאין לדעת איך יסתיים, מתי יסתיים וכמה יעלה לבסוף,
אם אתם רוצים לפעול לטובת הילד- אבל לא מבינים עד הסוף את המשמעות המעשית של ההחלטות שלכם כיום על עתידכם ועל עתיד ילדיכם,
אם אתם מעוניינים להיות חלק עיקר בקבלת ההחלטות של הסכם הגירושים, אם אתם רוצים להיות בשליטה מלאה על החיים שלכם,
אם אתם יודעים שאתם הוא האדם הנכון והמתאים לקבל את הבחירות עבורכם,
אם אתם שואפים לפעול לכיוון של הסכמות ושיתוף פעולה כבסיס להתנהלות הורית גם בהמשך, אם אתם מבינים ששיח מבוקר ומונחה יאפשר לקבל החלטות מושכלות מקדמות,
אם ברור לכם שלשמור על הילדים שלכם זו הדרך היחידה (!) שבאה בחשבון-
בואו לגישור גירושין.
הימנעו מבית משפט.
תנו לילדיכם, ולכם, את החיים שמגיעים להם.
コメント