הפרידה כבר מאחוריכם, אבל הקשר ביניכם לא באמת נגמר.
מעכשיו אתם לא בני זוג, אלא שותפים במיזם הכי חשוב של חייכם- גידול הילדים המשותפים.
המעבר הזה, מזוגיות שנגמרה להורות משותפת, הוא לא פשוט והוא אחד המעברים המורכבים ביותר בחיים. הוא מערב רגשות, זיכרונות ולעיתים גם כאב.
פתאום נדרשים לעבוד בשיתוף פעולה עם האדם שממנו נפרדתם, לשמור על תקשורת טובה- וכל זה בזמן שאתם מתמודדים בעצמכם עם שינוי, בלבול ורגשות סוערים.
אבל הוא גם הזדמנות.
הזדמנות לבנייה מחדש- של מערכת יחסים הורית חדשה, יציבה ומכבדת.
הנה 7 צעדים שיעזרו לכם לבסס הורות משותפת טובה ובריאה,
כזו שתשמור על הילדים ותאפשר לכם להתנהל בהורות עם פחות מאבק ויותר שקט.
1. בחרו בכוונה מודעת לשתף פעולה
לפני הכול, צריך להחליט ששיתוף פעולה הוא המטרה.
זו בחירה יומיומית לפעול כהורים, גם כשאין ביניכם זוגיות.
נסו לדבר על הנושאים המורכבים מראש (לוח זמנים, חינוך, חגים) ואל תחששו להיעזר בגורם מקצועי אם נדרש.
שיתוף פעולה אמיתי לא קורה מעצמו- הוא נבנה מצעד אחר צעד, מתוך החלטה להסתכל על הילדים כמשימה משותפת.
2. תחשבו “עסקי”, לא “אישי”
כדי להצליח בהורות משותפת, שימו רגשות בצד כשזה נוגע לתקשורת ביניכם.
תתייחסו לקשר שלכם כמו לשותפות עסקית: אתם מנהלים יחד “פרויקט”- הילדים שלכם.
זה אומר לדבר עניינית, לשמור על כבוד הדדי ולהתמקד רק במה שקשור לגידול הילדים.
אם העניינים מתלהטים- עצרו. אפשר גם “לערב מנהל”, כלומר, לפנות לגישור או לייעוץ הורי כדי לא לאבד שליטה.
3. הגדירו גבולות ברורים ובריאים
אחרי הגירושים, לכל אחד מכם יש חיים חדשים- וזה בסדר גמור.
חשוב שתדעו היכן עובר הגבול: על מה מדברים, כמה משתפים ואיפה שומרים פרטיות.
גבולות ברורים יוצרים ביטחון- לכם וגם לילדים.
ואם הצד השני חוצה גבול? אל תענישו ואל תתפרצו- פשוט אחזו מחדש בגבולות שלכם. הרימו את השלט. כשאתם יציבים, גם ההורות שלכם יציבה.
4. תקשורת קצרה, ממוקדת ומכבדת
ככל שהתכתובות ארוכות יותר, כך יש יותר מקום לטעויות, פרשנויות ורגשות.
נסו לתקשר בקצרה, בבהירות וללא שיפוט.
תכתבו רק על מה שנחוץ, בלי “להחזיר”, בלי עקיצות ובלי דרמות.
אם תקשורת כתובה גורמת למתיחות, אפשר לעבור לשיחות קצרות או לתיאום בעזרת צד שלישי.
המטרה: לשמור על השיח תפקודי וענייני ולא רגשי.
5. דברו טוב על ההורה השני- גם אם קשה
הילדים שלכם הם 50% מכל אחד מכם.
כשאתם מדברים בכבוד על ההורה השני, אתם בעצם מדברים בכבוד עליהם.
הימנעו מביקורת, ציניות או השמצה- אפילו ברמז.
במקום זה, חפשו הזדמנויות לפרגן: “אבא לקח אתכם למקום מהמם”, “אמא הכינה לכם ארוחה מעולה”.
פרגון להורה השני הוא מתנה שאתם נותנים לילדים שלכם- היא מחזקת את הערך שלהם ואת הביטחון שלהם בעצמם.
6. תאמינו בכוונת הטוב
גם אם יש ביניכם מתחים או כאב, נסו לזכור- ברוב המקרים, שני ההורים רוצים בטובת הילדים.
כשאתם מניחים שיש גם אצל הצד השני רצון טוב (גם אם לא תמיד הוא בא לידי ביטוי), אתם מאפשרים לעצמכם לפעול ממקום רגוע יותר.
אל תתנו לקונפליקטים לנהל אתכם. תבחרו לצאת מהם.
זו לא חולשה- זו מנהיגות הורית.
7. תבקשו עזרה כשצריך
להיות הורה גרוש זה לא פשוט.
כשיש קונפליקט מתמשך, תקשורת תקועה או עייפות רגשית- אל תישארו לבד.
אפשר לפנות לליווי מקצועי, לקבוצת הורים או לשיחה עם חבר/ה תומכים.
הורות משותפת דורשת חוסן והדרך לשמור על החוסן הזה היא בעזרת תמיכה.
לסיום,
הורות משותפת היא לא יעד, אלא תהליך מתמשך של תיאום, סבלנות, גבולות וכוונה טובה. היא גם ניסוי, למידה והתאמה.
כשהיא מתבססת- הילדים מרוויחים בית רגוע, אהבה כפולה ותחושת ביטחון שמלווה אותם שנים קדימה.
אם אתם רוצים לבנות יחד הורות משותפת רגועה, בריאה ומתפקדת- אני כאן ללוות אתכם בדרך, כדי שתוכלו להעניק לילדים שלכם את מה שהם הכי צריכים: שני הורים שעדיין פועלים ביחד למענם.