איך לשמור לילד לב שלם אחרי גירושים?
לפעמים אנחנו חושבים שרק על ידי הקטנה של מישהו אחר נרגיש גדולים יותר.
אני רואה את זה הרבה אצל זוגות בקונפליקט, שמתקשים לפרגן אחד לשני, גם שנים אחרי הפרידה.
אלו בדיוק אותם זוגות שלא קיבלו את המזכר הקטן הזה:
אחת הדרכים החשובות ביותר לעזור לילדים שלכם- היא להיות המעודדים הכי גדולים של ההורה השני.
בואו נזכור משהו חשוב
לכל ילד יש 50% גנים מאמא ו־50% גנים מאבא.
אבל יש בו גם משהו עמוק יותר- תפיסה עצמית שמורכבת מ־50% אמא ו־50% אבא.
עכשיו תחשבו על זה רגע:
כשאנחנו אומרים אמירות כמו:
“אתה מבולגן כמו אמא שלך.”
“אבא שלך בטח לא יבוא, לא אכפת לו מאף אחד.”
“אל תקשיב לאמא שלך, היא לא מבינה כלום.”
אנחנו לא רק פוגעים בהורה השני.
אנחנו פוגעים בילד עצמו.
ב־50% ממנו.
כי בעיניי הילד, מה שנאמר על ההורה- נאמר גם עליו.
“אם אבא שלי לא בסדר, אז גם אני לא.”
“אם אמא לא מבינה כלום, אז אולי גם אני לא.”
המילים האלו ננעצות כמו חץ בליבו,
והכי גרוע- הן נשארות שם.
הן ימשיכו להדהד שנים קדימה, בדימוי העצמי שלו, במערכות היחסים שלו, בדרך שבה הוא יראה את עצמו.
אז מה אפשר לעשות אחרת?
עודדו את ההורה השני בפני הילד. גם אם קשה לכם.
דברו עליו בכבוד. אפילו מילה קטנה של הערכה עושה פלאים.
אל תערבו את הילד בקונפליקט. הוא לא צריך לבחור צד.
ואם אין לכם מילה טובה להגיד- אל תגידו כלום כרגע. שתיקה עדיפה על הרס.
לא מדובר בלזייף או להעמיד פנים,
מדובר בלהבין שהילד שלכם רואה בעצמו שילוב של שניכם.
וכשאתם מעריכים את ההורה השני, אתם בעצם מחזקים אותו בעצמו.
המילים שלנו הן לא רק חיצים, הן גם יכולות להיות קופידון של אהבה.
יש לנו את היכולת לבחור:
להכאיב, או לחבר.
לשבור- או לשמור על לב שלם.
אז הנה המזכר הרשמי שלכם, הורים גרושים באהבה:
צאו לעודד את האקס או האקסית שלכם.
כי בכל פעם שאתם עושים את זה- אתם מרוויחים ילד עם לב שלם, יציב ובטוח בעצמו.